החלטה בתיק ב"ש 092172/05

1.         הבקשה שבפני הינה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

            כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר תוקן פעמיים.

בכתב האישום המתוקן בשנית, מצויינים שלושה אישומים.

באישום הראשון נאמר כי המשיב עובד בעסק להפצת מוצרי בשר ובשימושו רכב מסחרי (להלן: "הרכב"). ש.ז. הינו קטין יליד 28.6.90. במהלך חודש מאי 05, פגש המשיב את הקטין ואת חברו בבני ברק והציע להם לעלות לרכב. במהלך הנסיעה, הבטיח המשיב כי יעזור לקטין למצוא מקום עבודה והבטיח לו הפתעה ליום הולדתו. תוך כדי כך קיבל מהקטין בכזב את מספר הטלפון הסלולרי שלו.

לאחר שהחבר ירד מהרכב, נגע המשיב ומישש את אבר מינו של הקטין שלא בהסכמתו. בסופו של דבר יצא הקטין מהרכב.

ביום 16.6.05 טילפן המשיב לקטין וביקש ממנו לקבל את "ההפתעה" עליה דיבר, אולם הקטין טען כי איננו יכול.

מאוחר יותר, ביום 21.6.05, נפגש המשיב עם הקטין ועל מנת לפתות אותו שיתלווה אליו, אמר כי ההפתעה היא שסידר לו בחורה. המשיב הסיע את הקטין לעבר ביתו ברחוב המבדיל רמת גן, מישש את אבר מינו שלא בהסכמתו, הורה לקטין לצאת עמו מהרכב והובילו למרתף הבית. המשיב כלא את הקטין שלא כדין על ידי כך שחסם את דלת המרתף באמצעות חפץ כבד למרות התנגדות הקטין.

בכתב האישום נאמר, כי המשיב פעל בכח כלפי הקטין ובין היתר הכניס את אבר מינו לפיו של הקטין, ניסה להחדיר את אבר מינו לפי הטבעת של הקטין וקרב את פיו לצווארו של הקטין בפעולת מציצה אשר גרמה לשטף דם.

גם הקטין וגם המשיב הגיעו בסופו של דבר לסיפוק. לאחר מכן המשיב התלבש והתיר לקטין לצאת מהמרתף והסיעו לבקשתו לבני ברק.

הוראות החיקוק לפיהם מואשם הנאשם הן מעשה סדום בנסיבות מחמירות, נסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בפומבי, כליאת שווא ותקיפה לשם ביצוע פשע.

האישום השני מתייחס לי.מ.ש. קטין יליד 87'. בראשית שנת 2004 הכיר המשיב את הקטין בסמוך למקום עבודתו של המשיב והם היו מתראים במקום מדי פעם.

בספטמבר 2004 ביקש המשיב מהקטין לסייע לו לפרוק סחורה והציע לקטין להתלוות אליו לביתו באותה כתובת המצוינת לעיל, כדי לשתות ולצפות בטלויזיה והקטין נענה לכך. בהיותם בדירה, נגע המשיב בקטין בגופו, שלא בהסכמתו. המשיב הציע לקטין לתת לו מתנה, שידה, הנמצאת במרתף. כאשר החל הקטין לצאת מהבית, תפס אותו המשיב בכח, קשר את ידיו וחנק אותו וגרר אותו למרתף שבו כלא אותו שלא כדין.

המשיב פעל בכח כלפי הקטין, הוריד את מכנסיו, אחז באבר מינו והחל לשפשף אותו תוך כדי שהוא מורח על אבר מינו חומר דמוי משחה. המשיב אף איים על הקטין ולאחר ששפשף את אבר מינו בפני הקטין והגיע לסיפוק, שחרר את הקטין אשר נעלם מהמקום.

לגבי מעשה זה, הואשם המשיב גם בעבירה של הדחה בחקירה ואיומים.

האישום השלישי מתייחס לע.ד. שהינו קטין יליד 1989. במהלך שנת 2004 הכיר הקטין את המשיב ופגש בו באקראי. בסוף שנת 2004 פגש הקטין את הקטין ברמת גן. הקטין ציין בפני המשיב כי הוא זקוק לאופניים והמשיב הציע לו להתלוות אליו, על מנת לתת לו אופניים. גם קטין זה נלקח על ידי המשיב למרתף ברח' המבדיל 5 ברמת גן. על פי הנאמר בכתב האישום, הפיל המשיב בכח את הקטין על המזרון והפשיטו מבגדיו. לאחר מכן, מרח על גופו חומר שמנוני והחל נוגע באבר מינו ואף ניסה להחדיר בכח את אבר מינו לפי הטבעת של הקטין.

העבירות אשר יוחסו למשיב בגין מעשים אלה, הם נסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא.

2.         במסגרת הבקשה, ציינה המבקשת את הראיות לכאורה להוכחת האשמה ובכללן הודעות מפורטות של הקטינים, ביקור בזירה, צילומים וגירסת המשיב.

בדיון הראשון אשר התקיים בפני כב' השופטת אהד, לא טענה ב"כ המשיב להעדר קיום ראיות לכאורה, אלא לחולשה בהן. לדבריה, השתלשלות האירועים הינה תמוהה, הן לגבי הנער הראשון והן לגבי העובדה כי לאחר מכן התלונן נער נוסף ומספר ימים לאחר מכן, המתלונן השלישי.

עוד הצביעה ב"כ המשיב על סתירות בהודעות המתלוננים.